לפני כמה חודשים החלטתי שמגיע לי לקחת פסק זמן קצרצר מהריצה המטורפת של היומיום ונרשמתי לכנס TEDxJerusalem. כנסי TEDx הן גירסאות מקומיות בלתי תלויות של כנס TED הידוע שאני מניחה שכולם מכירים (ומי שלא מכיר, קדימה).
ההרשמה היתה קצת מפתיעה, כיוון שבניגוד לכנסים אחרים שבהם כל שנדרש הוא להרשם מוקדם מספיק ולשלם כסף, פה התבקשתי למלא טופס ארוך ולנמק מי אני ולמה מגיעה לי הזכות להשתתף בכנס. אין לי מושג אם מדובר באמצעי לסינון (המוני ישראל צובאים על הפתחים?), נסיון לשמור על רמה גבוהה במיוחד של משתתפים (המוני בית ישראל הערסים צובאים על הפתחים?) או סתם שכפול של מה שקורה במקומות אחרים, אבל זה היה משעשע. מעניין מה הקריטריונים והאם יש מישהו שלא הצליח להכנס. יכול להיות שהנכונות למלא את הטופס היא הקריטריון העיקרי. בכל אופן, אחרי מספר שבועות הגיעה התשובה החיובית ויכולתי לשלם ולהודיע לכל העולם שב-10 בדצמבר יסתדרו בלעדי.
התארחנו ב-YMCA בירושלים, מבנה אבן יפייפה ואינטימי. באולם אחד התקיימו ההרצאות והשני הוקדש לשתיה וכיבוד. קיבלנו מתנה נחמדה בדמות ספר מתוך רשימת הספרים שהיו מועמדים לפרס ספיר. גם מזג האוויר היה לטובתנו, קריר אבל נעים. אמנם חלק מהמטרות של הכנס הן לפגוש אנשים אחרים, אבל אני זכיתי במקום זה בהפתעה נעימה בדמות יגאל, ידיד ותיק שנמלט גם הוא מהמשרד. אני חושבת שזה רק הוגן.
הכנס כלל שילוב של הרצאות ומופעים אומנותיים. מאוד אהבתי את מופע הפתיחה של להקת ורטיגו, ואת ההופעה של עמית כרמלי ששיתף את הקהל בצורה מקסימה.
אחד המרצים הראשונים היה פרופ’ אמיר עמדי שתיאר מחקר מדהים המאפשר לעיוורים "לראות" בעזרת צלילים. הטכנולוגיה שפותחה סורקת את התמונה וממירה אותה לצלילים, והעיוור לומד כיצד לתרגם את מה שהוא שומע לתמונה. עמדי הסביר שגם כאשר רק שומעים מילים בעזרת צלילים, המח מפעיל את האזור בקורטקס הראייה שאחראי לקריאה. תוך כדי גם למדנו בעצמנו איך לראות בעזרת שמיעה.
אמיר למד איתי בתיכון, בכיתה המקבילה, בחור חכם ומוכשר. לצערי טקס הסיום שלנו היה לפני עידן יוטיוב, אחרת הייתי יכולה לשים פה את הסרטון של סולו הסקסופון המדהים שהוא ניגן אז, לפני 23 שנים… ההרצאה של אמיר, מעבר לכך שהיתה מעניינת מאוד, עוררה בי מחשבות נוגות. הנה בחור שהתחיל באותה נקודה כמוני, ואפילו בחר באותו תחום דעת שבו אני בחרתי, מדעי החיים (אי שם בתחילת הדרך). והנה, 23 שנים אחר כך, הוא פרופסור באוניברסיטה, מוביל צוות של מדענים בפיתוח מהפכני שמשנה את חייהם של אנשים.
ואני? איזה השגים מרשימים אני יכולה להציג? גורנישט. יגאל אמר שאלו מחשבות שמעידות שאנחנו מזדקנים. כן, זה כנראה חלק מזה. החודש החלפתי קידומת ואני מניחה שזה אחראי גם כן למחשבות העגמומיות האלו. אז כנראה אני כבר לא ארפא סרטן ולא אעזור לעיוורים לראות שנית. כנראה עיקר ההישגים שלי יהיו אישיים: אגדל את ילדי כמיטב יכולתי, אפרנס את משפחתי, אוהב את יקירי. אוריד עוד 20 קילו. גם זה משהו.
וחזרה לכנס. מיכל אנסקי נתנה לנו זווית ראייה מעניינת על אוכל וגלובליזציה (ואני חשבתי יווווו כמה שהיא גבוהה!)
ינקי מרגלית דיבר על המהפכה החדשה, מהפכת “עשה זאת בעצמך”. אני מודה שקשה לי לראות מעבר לפינה מצב בו כל אחד מאיתנו מייצר כל דבר שהוא צריך, אבל אולי זה פשוט קוצר הרואי שלי ובעוד 30 שנה זה כבר יהיה ברור מאליו. בכל אופן, ההרצאה היתה מרתקת, ומשכנעת, מפיו של אדם שבין יתר הדברים מוביל היום את היוזמה הישראלית להגיע לירח…
ד”ר לירז לסרי דיברה על טרנדים ומגמות, תחת הכותרת “Different like everyone else”. מעניין מאוד, גם בהיבט של תופעות שמשנות היום את החברה וגם כיצד אנשים וילדים תופסים את האופן בו הם משתלבים בחברה.
עוד שתי הרצאות ששלא היו מלמדות במיוחד אבל ממש מעניינות ומעוררות השראה, היו של פיבן וגדעון עמיחי.
היה שווה ביותר. אני כבר מחכה לשנה הבאה. אולי נתראה שם?
לא שילבתי את כל ההרצאות – כולן זמינות באתר הכנס. תהנו!
